אחח,
היום היה אחד הימים הפחות מוצלחים בתולדות מפעל הבניה....
יש את הימים הטובים האלה, שהכל מצליח, החיתוכים ישרים, הכלי יושב ביד, המסמרים נכנסים ישר, הכל נמצא במקום - וכל קרש מתאים לאן הוא שהוא צריך לעמוד...
אז היום לא.
אם לספור את מספר הסריטות והחבלות שחטפתי - אולי הכי הרבה בחיי (אם לא להחשיב את טראומת הילדות - המקרה בו התהפכתי עם העגלה בגיל שנה וחצי...)
ובכלל אם דיברנו על חבלות בעבודה, אז אולי זה הזמן להכין את הלקסיקון... יש כמה סוגים:1. פטיש על האצבע - בעיקר ככשדופקים מסמרים - דבר נפוץ אצל מי שמחזיק פטיש בפעם הראשונה... אפשר לומר שאצלי זה די נדיר. (לא להתגאות או משהו - אבל ככה זה). הפטיש פוגע בציפורן ולפעמים משאיר שחור כזה מתחת - שנשאר הרבה זמן - עצמת הכאב - 4.2. פטיש עץ על העצם - כשמחזיקים מפסלת ודופקים עליה עם פטיש עץ - כדי ליצור פיסול כלשהו בקרש. לפעמים כשלא שמים לב, או כשמתלהבים יותר מידי, הפטיש לא פוגע במפסלת - ונוחת על העצם שמחברת את אצבע יד שמאל לכף היד (אם לא הבנתם, נסו לעשות את התנועה באוויר...) - דבר נפוץ אצל מי שמחזיק פטיש עץ ומפסלת בפעמים הראשונות... (ואני אחד כזה...) אז אצלי זו חבלה נפוצה מאוד. ביום רגיל אפשר להגיע ל7 כאלה, (אולי בפעמים הראשונות באמת היו יותר...). היום נראה לי שעברתי את ה20...למרות שמדובר בפטיש עץ- הדבר לא נעים, בד"כ כואב לכמה שניות וחולף, משאיר קצת אדום... הבעיה היא כשהדבר חוזר על עצמו... בסוף היום המקום נפוח, משופשף ואדום מאוד. :(עצמת הכאב - תלוי כמה מכות כאלה חטפת באותו מקום בפרק זמן מסויים . מתחיל מ2 למכה הראשונה ויכול להגיע ל5...3. מסור ידני על הציפורן - נדיר ביותר (עד עכשיו היה לי אחד כזה). שכאתה מתחיל לנסר קרש והמסור עוד לא כ"ך הבין איפה הוא אמור לחתוך, יש מסורת האומרת שצריך להניח את האגודל בצמוד למסור, וכך להתחיל לנסר לאט - כדי לעזור למסור להתאפס על עצמו. בכל אופן, יכול לקרות שהמסור קופץ קצת לגובה ועולה על הציפורן. כאן יש שתי אפשרויות. אם אתה בעל תפיסה מהירה וקלטת מה הולך - אתה עוצר ומחזיר את המסור למקום, אבל אם מדובר באדם כמוני (כשתפיסה מהירה היא לא אחד המאפיינים שלו) אז קיים סיכוי סביר שמכוח האנרציה, הידים ימשיכו לנסר על אף העובדה שמדובר באורגניזם חי. כשמרגישים בכאב זורקים הכל וסוגרים מהר חזק את מקור הכאב עם היד השניה - רוצה לומר " אין מצב שזה קרה לי... חראם על האצבע.. הלך על הבית, אי אפשר לעבוד, וכו'." אחרי כמה דקות הסקרנות גוברת ובכל זאת מעניין לראות מה הולך שם. באירוע המתואר הבנתי לראשונה את חשיבותן של הצפרניים בגוף האנושי. כיוון שמדובר במסור חד מאוד הצפורן פשוט התחלקה ל2. אולם האצבע(ב"ה) נשארה במקום. חבלה מסוג זה גורמת אי נוחות מסויימת בתפקוד יום יומי (חלקי הצפורן נתפסים בכל מיני דברים קטנים - ומזכירים את גודל הנס). משך ההחלמה לפחות שבועיים (הצפורן עוד לא שקמה את עצמה לגמרי). עצמת הכאב- תלוי כמה אתה טיפש!עד כאן עם הלקסיקון בינתיים, המשך יבוא... על מנת לחסוך אי נעימות כלפי בעלי הלבבות החלשים, ומאידך ,שמחה לאיד מטיפוסים אחרים, לא הצגתי תמונות המחשה...אולי אם באמת יהיה ביקוש...טוב, נו לפחות שמחתי קצת את עצמי...העבודה בכל זאת מתקדמת, לאט לאט. רואים את סיום התהליך של בניית השלד הבסיסי, כיוון שמדובר בגג רעפי חרס - שעומד לשקול הרבה, הקונסטרוקציה של הגג צריכה להיות חזקה ומותאמת - וזה כנראה יותר מסובך ממה שחשבתי בהתחלה, בכל אופן צריך להחליט על הצורה והמבנה של הגג.
כאן גם נכנס השיקול של העיצוב הפנימי. תהיה בע"ה תקרת עץ (נוט פדר- למבינים), ובנוסף אני רוצה שהקורות של הגג ייראו מבפנים - לכן כל התכנון של הגג אמור להתחשב בנתונים ובשיקולים האלה.
מחר שוב יום אנגלית בהרצוג - אוכל לחשוב ולהמשיך בתכנון הגג. עבודה אי"ה מ17:00.
